מסמכים בסחר בינלאומי

החשבון (Invoice) הוא אחד המסמכים החשובים בתהליך היצוא ובלעדיו לא ניתן לבצע יצוא. החשבון מכיל נתונים ערכיים וכמותיים של כל משלוח ומשלוח ובמקביל לשליחתו מהיצואן ליבואן הוא מוגש לשאר הגורמים המטפלים בתהליכי היצוא והיבוא (מכס, בנקים, סוכני מכס, משלחים בינלאומיים, משרדים ממשלתיים וכיוצ"ב). אין לחשבון פורמט מקובל וכל יצואן יכול לבנות לעצמו חשבון בפורמט משלו.

רשימת האריזה הינה מסמך המפרט את תכולת האריזות והכולל נתונים על הסחורה עצמה.

מבנה תעריפי ההובלה האוירית מקנה יתרון לגודל בכך שהוא מאפשר למשתמש בהובלה האוירית ליהנות מהוזלת דמי ההובלה ככל שגדל משקלו של המשלוח. על מנת לעקוף שימוש בתעריפי הובלה יקרים, התפתחה במשך השנים שיטה שלפיה יכול גם היצואן של משלוח קטן יחסית ליהנות מהוזלה בתעריף ההובלה וזאת אם ישלח את המשלוח שלו ביחד אם משלוחים אחרים ובכך "יווצר" משלוח שמשקלו גדול יותר במשקל ותעריף ההובלה יוזל ליחידת משקל. שיטה זו נקראת האחדת מטענים או קונסולידציה (Consolidation) ובמסגרתה מאחד המשלח הבינלאומי משלוחים של מספר יצואנים וזאת על מנת ליהנות מהוזלה בתעריף ההובלה - הוזלה שממנה נהנה גם היצואן.

תעודות המקור מסוג EUR1(הידועה כ"תעודת תנועה - Movement Certificate) הן לשימוש בסחר בין ישראל לבין ארצות האיחוד האירופאי (השוק האירופאי המשותף), ארצות אפט"א (EFTA)ומספר מדינות נוספות.תעודות המקור מסוג EUR1טובות הן ליצוא מישראל והן ליבוא אליה וזאת לצורך קבלה של העדפות מכס במסגרת הסכמי סחר אשר נחתמו בין ישראל למדינות אלה. תוקף התעודה הוא 4 חודשים, החל מיום חתימתה ע"י שלטונות המכס.

תעודת מקור היא מסמך המעיד על מקור הטובין. בהסכמי הסחר שעליהם חתומה ישראל מצויין במפורש מסמך המקור הדרוש: יצוא לארצות הקהילה האירופית - EUR1 או EURO-MED.

תעודת המקור הרגילה Certificate of Origin)(טובה למדינות שונות. התעודה היא לשימוש ביצוא מישראל בלבד. שני ארגונים מנפקים ומאשרים סוג זה של תעודת מקור באופן שוטף (יש גופים נוספים המאשרים את התעודה כמו התאחדות התעשיינים): מכון היצוא הישראלי, לשכות המסחר והתאחדות התעשיינים.

תעודות המקור המשמשות לסחר עם ארה"ב הן תעודות שהשימוש בהן, במסגרת הסכם אזור הסחר החופשי בין ישראל לארה"ב (אס"ח - FTA) הוא לצורך קבלת העדפות מכס. התעודה טובה לסחר עם ארה"ב לרבות פורטו ריקו. תעודת המקור כוללת מקור ו2- העתקים ונדרשת, ביצוא מישראל להיות חתומה על ידי היצואן בלבד.

כאשר המטען מובל בתנאים של חכירת ספינה שלמה ולא על יסוד מטען בודד הנמסר לחברת ספנות אשר מקיימת שירות סדירבין נמל היצוא לנמל היעד - יקבע חוזה החכירה את תנאי חוזה ההובלה הימית ובעניין זה אין שום הגבלות על תנאי חוזה זה משום שיש להניח שהסכמי חכירה נחתמים אךורק בין מומחים המכירים היטב את הנושא והמודעים לסיכונים שנטלו על עצמם. מאידךגיסא כאשר מדובר בשיגור מטען בודד שונה המצב לחלוטין ובמקרה כזה נתונים בד"כשולח המטען והמקבל לחסדי חברת הספנות שתקבע את תנאי ההובלה אשר מודפסים עלגב טופס סטנדרטי הידוע בשם שטר מטען ימי (B/L - Bill of Lading).

שטר המטען האווירי ( AWB - Air Waybill או ACN - Air Consignment Note ) הוא בעיקר אישור משלוח - הוא איננו מסמך זכות ולמחזיק בו אין זכות כלשהי בטובין. כמו"כ אין שטר המטען האווירי מסמך סחיר ועקב זאת אי אפשר להעביר הבעלות על הטובין ע"י הסבתו - וזאת בניגוד לשטר המטען הימי. שטר המטען האווירי מנופק בהתאם להוראות אמנת ורשה משנת 1929- )שאומצה במדינת ישראל תחת חוק ההובלה האווירית תש"מ 1980 ) . בסעיף 8 לאמנה נקבעו הפרטים החייבים להופיע בשטר המטען האווירי. בין השאר צריכים, לפי האמנה הנ"ל להופיע בשטר המטען האווירי תאריך ומקום הנפקת שטר המטען, שמות השוגר והנשגר עם כתובתם כמו, תאור טבע הטובין, אופן אריזתם, המשקל, הכמות, נפח או מידות הטובין ועוד. ניתן לומר ששטר המטען האווירי הוא המסמך העשוי או ע"י או עבור השולח והמייצג את החוזה הקיים בין השולח וחברת התעופה או חברות התעופה הנוטלות חלק בהובלת הטובין. בנוסף לנ"ל מהווה שטר המטען האווירי חשבון הובלה, תעודת ביטוח ימי (במידה והביטוח נעשה ע"י המוביל) והוראות טיפול במטען. חשוב ליצואן המשתמש בהובלה אווירית, לדעת שעל פי אמנת ורשה, על היצואן חלה האחריות לנכונות הפרטים המופיעים על גבי שטר המטען והוא יהיה אחראי לכל נזק שייגרם למוביל האווירי או לכל גוף אחר אם הנזק אירע כתוצאה מהצהרה לא נכונה או לא מלאה של שטר המטען האווירי.