מכון היצוא

דרום אפריקה כשער ליבשת? הדעות חלוקות, אני סבור שכן, מאת אלעד סתיו

העניין באפריקה ובהזדמנויות הכלכליות הטמונות בה הולך וגובר, הן בידי חברות ישראליות והן בידי חברות מערביות וכמובן מתחרים מהודו וסין. מדינות רבות באפריקה חוות התעוררות כלכלית לאחר עשור של עליות במחירי הסחורות, סיום קונפליקטים שונים ביבשת וצורך אדיר בצימצום פערי תשתיות (תקשורת ניידת, כבישים, מים, אנרגיה רגילה ותחליפית, בניה ומרכזי מסחר ועוד ועוד).7 מ 10 המדינות הצומחות המהירות ביותר בעולם בשנים הקרובות נמצאות באפריקה.

לא מספיק חברות ישראליות בונות אסרטגיה לטווח בינוני וארוך לפיתוח עסקי באפריקה ומתבססות על ניצול הזדמנויות אקראיות. חלקן בוחנות את היבשת לראשונה.

אז מאיפה מתחילים בכלל? באפריקה 55 מדינות, וכמעט כל אחת נבדלת מהשניה בתרבות, שפה, שבטים, צרכים ומאפיינים אחרים. אם עשיתם עסקים באנגולה, אין משמעות הדבר שתסתדרו בקלות בקונגו, ואם תעבדו באתיופיה תצטרכו להתחיל מחדש באוגנדה.

האם דרום אפריקה יכולה לשמש שער לשאר היבשת, ומקפצה לתוך העולם המורכב הזה?  אני חושב שהתשובה חיובית גם אם דרא"פ אינה שוק היעד העיקרי שלכם.

אני שומע הרבה פעמים את המשפט- "אה, אבל דרום אפריקה זה לא אפריקה". מין התעקשות להתייחס למדינה זו בנפרד משאר היבשת. אז נכון שדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד המאוחרת שלפני 1994 היתה כמעט ומנותקת לחלוטין משאר היבשת ולמעשה גם מרבות ממדינות העולם (לא מישראל כמובן), ונכון שדרום אפריקה לעיתים מבלבלת ולא נראית כמדינה אפריקאית טיפוסית  (בעיקר אם אתם מסתובבים רק במרכזים המסחריים העשירים של סנטון וקייפ טאון ומתבלבלים לחשוב שכך נראית המדינה כולה). נכון שדרום אפריקה מפותחת יותר, התחרות גדולה יותר והגידול ב- GDP  אינו מהיר כמו במדינות אפריקאיות אחרות- אבל זו עדיין מדינה אפריקאית ששייכת ליבשת בדיוק כפי שמצרים, אתיופיה או גאנה שייכות ליבשת. עדיין הרבה ממה שקורה ביבשת עובר דרך דרום אפריקה.

חברות בינלאומיות גדולות וחזקות פיננסית יכולות להרשות לעצמן להתמקד ולהקים סניפים בכל אחת ממדינות היעד שלהן. אם קיבלתם החלטה להתמקד בשוק מטרה ספציפי (נניח ניגריה)- לכו על זה. במרבית המקרים אין לחברות ישראליות או אחרות מיקוד כל כך מדוייק וקשה להניח שניתן לעבוד בנפרד בכל אחת ואחת ממדינות אפריקה, ולכן הגיוני לעבוד בנקודות מרכזיות  (HUBS).

על מנת לכסות את אפריקה שמתחת לסהרה, יש הגיון להקים 3 מרכזים כאלו: בקניה במזרח, ניגריה במערב (או גאנה למי שניגריה היאHard-core מידי), ודרום אפריקה בחלק הדרומי של היבשת. בין אם אתם בודקים לראשונה את האפשרויות ביבשת ובין אם אתם כבר עובדים שם, אני ממליץ  לא לדלג על דרום אפריקה גם אם שווקי היעד שלכם הם במקום אחר ביבשת.

אני מונה לכך מספר סיבות:

  1. נוחות- דרום אפריקה היא שוק מתוחכם וגדול יחסית, עם מודלים כלכליים בינלאומייים, אשר מציע תשתיות פיזיות ופיננסיות ברמה מערבית, וסמיכות גיאוגרפית ומנטלית לשאר היבשת. הרגולציה במדינה מסודרת יחסית, אם כי בירוקרטיה לא חסרה. דרא"פ חברה ב- BRICS.

  2. מרכזיות- דרא"פ היא HUB תעופתי גדול, ותנועת אנשי העסקים שם רבה. רבים מהכנסים המקצועיים מתקיימים בקייפ טאון (איך אפשר לוותר על טיול והתרעננות מידי פעם במקום המדהים הזה, במיוחד לבכירי ממשלות אפריקאיות). 

  3. זמינות- מטוסים מדרא"פ לכל היבשת דחוסים בעיקר באנשי עסקים דרום אפריקאיים, לבנים ושחורים. תיתקלו בהם גם בכל חור נידח ברחבי היבשת ותגלו איך התמנון הדרא"פ מסתעף לכל מקום ביבשת, כמתחרים וכשותפים פוטנציאליים.

  4. חברות מטרה- המטה המרכזי של חברות גלובליות ואיזוריות רבות שוכן שם וכמובן חברות דרום אפריקאיות בינלאומיות שפעילות בכל היבשת בתחומים רבים כגון תקשורת, בנקאות, מסחר, תשתיות, רפואה, ביטחון, כרייה, חקלאות וחברות השקעה, )כגון: Vodacom, MTN, Telkom Standard Bank, First Rand, Nedbank, Massmart, Bidvest, Multichoice, Naspers, Anglo American, Denel, Netcare, Old Mutual, Eskom, P&P, Woolworths, Sasol, Omnia ורבות רבות אחרות)

  5. לוגיסטיקה והפצה- מרכזן של חברות הפצה רבות נמצא שם. הנמלים של דרבן, ריצ'רדס ביי וקייפטאון הם מהעסוקים באפריקה.

  6. מרכז לאיתור טכנולוגיה- דרום אפריקה היא עדיין המרכז האיזורי לעסקים ואיתור שותפים, טכנולוגיות ומימון חיצוני. לא נדיר למצוא דוגמאות למקרים בהם חברות פרטיות או גורמי ממשל במדינות אפריקאיות שונות (כולל ניגריה), כאשר נתקלים בצורך מיידי ומחפשים פתרונות טכנולוגיים או ניסיון ייחודי, שולחים שליחים ליוהנסבורג על מנת לאתר פתרונות מכל העולם. דרא"פ עדיין קרובה מנטלית וגיאוגרפית בהרבה מאשר פתרונות אחרים, מה גם שביוהנסבורג קהילת expatriates גדולה של ניגרים, זימבבואים, מוזמביקים ואחרים. בתחומים הרלוונטיים, הם מגיעים גם לנציגי חברות ישראליות הממוקמים ביוהנסבורג (מניסיון אישי) ומוצאים דרכם פתרון מתאים. 

  7. שותפים מקומיים- היום כבר ידוע שכמעט ולא ניתן לעבוד באפריקה ללא שותף מקומי. בתחומים רבים כגון תקשורת, חקלאות ואנרגיה גם ברור שחדשנות ותחרותיות אמיתית של חברות ישראליות תנבע מהיכולת לבצע פרויקטים משולבים במהירות וגמישות ישראלית, ולאו דווקא ממכירת מוצרים שהופכים יותר ויותר למוצרי מדף וקומודיטיז, בהם התחרות היא רק על המחיר. על מנת לבצע פרויקטים כאלו, חייבים שותפים מקומיים ונוכחות בשטח. אין יותר זבנג וגמרנו. ברוב המדינות גם אין אפשרות יותר לדחוף סחורה "משומשת" או טכנולוגיה ישנה במחירים מופקעים. בשל ההיכרות של אנשי העסקים הדרום אפריקאיים את היבשת והפריסה שלהם שם, כדאי לשקול שותף כזה גם לפעילות בשאר היבשת.

  8. עלויות- עלויות המחיה ותיפעול כולל הקמת משרד בדרום אפריקה זולות משמעותית מרוב מדינות היבשת.

 

ללא ספק מתגברת התחרות באפריקה על הבכורה של המרכז הכלכלי המוביל.  ניגריה משכה השקעות זרות בהיקף של 11 מיליארד $ ב-2010 לעומת 1.6 מיליארד $ לדרא"פ באותה תקופה עפ"י נתוני UNCTAD, אך לפי שעה נראה כי ניגריה תשאר המרכז של המערב, קניה במזרח ודרא"פ בדרום. דרום אפריקה ודאי רלוונטית כשער למדינות הסמוכות ב-  SADC כגון מוזמביק, זימבבואה, בוצאנה, נמיביה, זמביה, מאלי מאוריציום ומדגסקר, סואזילנד ולסוטו ובאופן מסויים גם קונגו DRC  ואנגולה.

נכון שבתקופה האחרונה לא פוליטיקלי קורקט לומר שדרא"פ היא השער ליבשת כיוון שמדינות אחרות לא אוהבות את זה וקצת נעלבות, אך בדרא"פ תוכלו להתחיל בנוחות יחסית ובזול, לאתר שותפים מתאימים וחברות יעד איזוריות וכמובן לאתר הזדמנויות עסקיות שמתגלגלות דרך מדינה זו.

הכותב, אלעד סתיו, עורך דין, כיהן כנספח כלכלי בשגרירות ישראל בדרום אפריקה.

טעינה