מכון היצוא

"לי זה לא יקרה" - מאת אבי בן-חורין

אחד המאפיינים של המבוטח הישראלי הסביר היא האימרה "לי זה לא יקרה" או הביטוי השגור בפי רבים "יהיה בסדר". על בסיס זה קובע לעיתים בעל המטען, שאין לו צורך בביטוח ו"חבל על הכסף", כי הכל יבוא על מקומו בשלום. איך אמר לי יבואן לא קטן –  "עשרים שנה אני מייבא ולא קרה כלום, אז דווקא עכשיו אני אתחיל לבטח?".

המציאות טופחת על פניהם, והשאלה הנשאלת היא, עד כמה הם לומדים מהניסיון המר של אחרים ומשנים את דרכם או לא?

בחודש ינואר 2013, בעת סערה חזקה שפקדה את הארץ, ובכלל זה את איזור נמל אשדוד, נקשרה לרציף האנייה "צים קונסטנצה " ועל סיפונה מכולות יבוא. עקב מזג האוויר ניתנו הנחיות ליציאת האנייה מהנמל בדחיפות (פירוט הפעילות שקדמה להחלטה ודרך ביצועה נחקרו ע"י הגורמים השונים המעורבים בכך). במהלך ה"יציאה" נפלו ממנה 26 מכולות. בין השאר, היו ביניהן 5 מכולות שבכל אחת כלי רכב ביבוא אישי בשווי כספי ניכר וללא ביטוח. נכון להיום, מבקשים בעלי הרכב לקבל פיצוי בגין הנזק והדרך היחידה הפתוחה בפניהם היא פנייה לבית המשפט. סכויי ההצלחה בתביעה אינם גבוהים (בלשון המעטה), אך זה כמובן יתבהר במהלך הדיונים. מה שברור, שלא מדובר על הליך שיסתיים במהרה. האחריות של בעל האנייה, האחריות של הנמל, האחריות של המשלח ואולי גם גורמים אחרים יועמדו לבדיקה ויתמודדו עם בעיות משפטיות שונות.

אין מי שיודע מה ילד יום, אך אפשר למשל להזכיר שלבעל אנייה יש פטור מחבות במקרים מסוימים, יש לו הגבלת אחריות במקרים אחרים, האם המשלח היה צריך להיות מעורב בסוגיית הביטוח ואם כן עד כמה ועוד ועוד. לעומת זאת, אם היה ביטוח ימי תקף לרכבים, כל העניין מבחינת המבוטח היה אמור להסתכם במקרה ה"רע" בויכוח על גובה הפיצוי ולא על תקפותו. כל שאלת האחריות הייתה נדחקת הצידה לשלב של תביעת השיבוב בין המבטחים לגורמי הנזק. מה היה ההיגיון שהוביל את בעלי המטען שלא לרכוש ביטוח בגין המסע הימי – לא התקבלה תשובה ברורה.

לא חלפו ימים רבים מהאירוע הזה, ובמהלך הפלגתה של אניית "צים"  בעת סערה באוקיינוס האטלנטי, נפלו ממנה שלוש מכולות ומספר מכולות אחרות, שנשארו על הסיפון, ניזוקו. אם אתה בעל הטובין במכולה – האם כדאי היה לבטח או לא? האם יש דרך כלשהי, שאתה המבוטח יכול להגן על המטען שלך מסכנה שכזו? האם אתה היצואן מודע למידת האחריות של בעל אנייה בגין מקרה שכזה, על פי חוקי הים?


במהלך פברואר 2013, אניית הענק "אמה מארסק" שעל סיפונה מעל 13,000 מכולות (היא יכולה לשאת לפחות עוד 2000  מכולות), מוצפת במים בחדר המכונות. המנוע מפסיק פעילות והחשמל באנייה כבה .

מה זה אומר מיידית על מכולות הקירור שעל האנייה? מה יהיה התשלום שיצטרך כל בעל מטען ל"תרום" לכל הפעילות להצלת האנייה במסגרת הכרזת GENERAL AVERAGE   ? האם יודע המבוטח הסביר מה מעמדו של מי שאינו מחזיק בידו ביטוח בר תוקף בעת הזו?


בחודש יוני, פורצת אש על סיפון ה " 
EUGEN MAERSK ", אנייה עם יכולת נשיאה של 11,000 מכולות, בדרכה מהמזרח הרחוק למצרים, מסע שבאופן סביר יכול לכלול מכולות בדרכן לישראל, כי הרי חלק לא מבוטל מהשינועים לישראל מאסיה, נעשים עם שטעון בשכנתנו הדרומית. לפי המידע שפורסם ברבים, החשד הוא שמקור האש במכולה שהוצהרה כמכילה כלי בית. האם זה סביר? כנראה שלא. הדעה הרווחות הינה שמכולה זו – מקור השריפה, הכילה פריטים אחרים ולא כפי שצוין במצהר האנייה. עקב האירוע, נאלצה האנייה לעגון בג'יבוטי, לפרוק שם את המכולה (שהינה סיבת הנזק) ויחד עימה את המכולות האחרות בסביבתה, שנפגעו מהאש ואולי מתהליך הכיבוי, ורק לאחר מכן להמשיך ליעדה עם יתרת המטען. מה מעמדו של המבוטח – הלא מבוטח? האם הוצאותיו בגין מקרה זה, עדיין יצדיקו את החלטתו שלא לבטח?


באותו חודש מתרחש אירוע נוסף, חמור מקודמו, שגם לגביו אפשר לומר שהוא לא היה צפוי לקרות.

האנייה "MOL COMFORT  " , שנבנתה ב2008 ביפן (כלומר גם אנייה חדשה יחסית וגם נבנתה במדינה שהכל מעריכים את המהימנות והמקצועיות של מפעליה), הפליגה מסינגפור לערב הסעודית (היעד נמל ג'דה). על סיפונה 7041 מכולות. במרחק של כ 200 מייל מחופי תימן, היא נבקעת מסיבה לא ברורה באמצעיתה. הצוות – 26 יורדי ים (רוסים, פיליפיניים ואוקראינים) עוזבים את האנייה בסירות הצלה וניצלים ע"י אנייה שעוברת באזור . שני חלקי האנייה, עם מרבית המכולות עליהם, ממשיכים לצוף על פני המים במשך מספר ימים, כשכוחות ההצלה בדרכם למקום. (יש לזכור שמיקומם של כוחות הצלה מקצועיים שעוסקים בכך הינו במקומות מסויימים על פני כדור הארץ ולא בכל נמל. במקרה זה "המקצוענים " מוזעקים מדובאי). מזג האוויר הסוער במקום לא תורם להצלחה, כאשר החלק האחורי טובע עם כל המכולות שעליו. החלק הקדמי נקשר לדוברות, ונגרר לנמל "מבטחים", אך אף הוא מאבד חלק מתפוסתו לאורך השייט.

ההשערות לסיבת הנזק הינן מגוונות ונפרשות על פני מספר תחומים. זה מתחיל עם טענה כנגד מתכנני האנייה ובוניה, בגין כשל מקצועי בשלב של טרם ההגעה למים ולעומת זאת יש מחשבה על האשמת הצוות האי הבנה של דרך הטעינה הנכונה של המכולות (היכן מקומם של המשקלים הכבדים והיכן האחרים). כמובן שיש תיאוריות נוספות כמו למשל מחשבה (הזויה) של אירוע קונספירציה, לאור העובדה שעל האנייה היה מטען של נשק ותחמושת ללוחמים  של צבא סוריה כנגד המורדים. כך או כך, מה גורלו של המבוטח הסביר, בעל המטען שלא ערך ביטוח לטובין שהיו בדרכם אליו? מי ישלם לו על הנזק? האם יש לו סיכוי להחזיר לעצמו את ההפסד בדרך כלשהי, למעט הניסיון להפעיל הליך משפטי, ארוך ומסורבל ויקר שאינו מבטיח הצלחה?

מי שרוצה ללמוד על מהלכים כאלו, יכול לקרוא את הכתבות שהופיעו בעיתונות האמריקאית לגבי אחריות בעל אניית הפאר המשייטת בקרוזים בים הקריבי ועקב תקלת חשמל, סבלו הנוסעים במשך שבוע מחוסר מיזוג, בעיות סניטציה ועוד. האם חוקי הים נתנו להם פיצוי לכך? האחריות של בעל האנייה היתה נמוכה ביותר ומוגבלת גם לפי המסמכים שניתנו לכל נוסע.

 

האם בעל הטובין שקונה מטע בחו"ל ודואג לייבאו, או לחילופין מייצא אותו לקונה זר, קורא את שטר המטען וכלליו, טרם שהוא מחליט לא לבטח (כבר ראינו משלוחים בתנאי ס.י.ף שבפועל לא היו מבוטחים).

הנתונים המספריים של אירוע מסוג זה אינם ידועים, היות ומדובר בגורמים שונים שכל אחד מחזיק בנתוניו "קרוב לחזה". יחד עם זאת, באם נעריך שמכולה ממוצעת יכולה להיות עם מטען בשווי של 25,000  $ ( יש גם מכולות עם מטען של מעל 100,000$) ומדובר על 7000 מכולות ושווי האנייה גם הוא יכול להגיע לעשרות מיליוני דולרים, הרי הנזק הכללי אינו קטן .

בין לבין היו כמובן אירועים ימיים נוספים, וגם אם נחשוב כולנו על שיפורים ומיגונים, דרך ההובלה הימית תלויה במצבים משתנים ובגורמים שאינם בשליטת המבוטח ואף לא תמיד בשליטת האדם.

 

המסקנה הפשוטה הינה "גם לי זה יכול לקרות" ולכן הדרך להתמודד עם הסיכוי / הסיכון הינה לערוך ביטוח (וכדאי שיהיה זה ביטוח הולם), כדי שלא לסיים את ההליך של יבוא / יצוא עם הפסד במקום רווח.

הכותב, אבי בן-חורין, בעלים, נאמנים אלמנטרי וימי סוכנות לביטוח בע"מ.

טעינה

אירוע השבוע