מכון היצוא

יצוא וקניין רוחני

  1. מה בין יצוא וקניין רוחני?

השווקים הגלובאליים בעידן העולם השטוח רוויים במוצרים תחליפיים השרויים בתחרות עזה. מי שמשלם יותר לערוצי השיווק החזקים, משקיע סכומים גבוהים יותר לרכישת שטחי מדף או במסעי פרסום עתירי ממון, קונה את עיקר השליטה בשוק. הנגישות לקהל היעד נקבעת גם על סמך איכות היחסים העסקיים עם מתווכים מקושרים, אצולת בעלי ההון והשלטון, וגורמי תקשורת. הדומיננטיות בשוק תחרותי בנסיבות כאלו היא בעיקר תוצאה ישירה של השקעה כספית וניצול קשרים, וכתוצאה מכך בעלי העוצמה הממונית הם שליטי השוק.

 

אולם בידול אמיתי באמצעות מוצרים ושירותים מתוחכמים, יצירתיים או אסתטיים במיוחד מאפשר גם לקטנים ולעלומים שבמתחרים לצבור יתרון תחרותי על מתחריהם, גדולים כקטנים, ולהשתלב בשוק ואף להפוך לגורמי מפתח בשוק הרלבנטי. אולם הסיכוי להצלחה של מוצרים ושירותים כאלו מותנה בשני תנאים חיצוניים עיקריים (בנוסף לתנאים פנימיים כגון יכולת מימון) – שיווקי ומשפטי. התנאי השיווקי הוא קליעה של אותו מוצר או שירות לטעם של קהל היעד; ברי כי מוצר יצירתי או שירות מתוחכם שאינו תואם לרצונו של הקהל, לעולם לא יצליח. התנאי המשפטי הינו האפשרות לשמור על יתרון החדשנות, היצירתיות והמקוריות, לאורך זמן. תנאי זה ניתן להשיג רק באמצעות רישום זכויות קניין רוחני- פטנט, מדגם, זכות יוצרים או סימן מסחר: פטנט יינתן על אמצאה של מוצר או תהליך חדשניים, מדגם לגבי עיצוב חדש ומקורי של מוצר, סימן מסחר לגבי שם ייחודי או לוגו כובש, זכויות יוצרים לגבי יצירה ספרותית, צילום, או אף תוכנת מחשב, שמביאים לידי ביטוי את נקודת מבטו הייחודית של יוצרם.

 

בטרם נתייחס לשאלה "כיצד עושים זאת?" נתייחס לאלטרנטיבה- "מה אם לא נרשום זכות קניין רוחני?"; דהיינו, נניח שמצאנו את הדרך להפיק מרעיון מבריק מוצר מוצלח, ויצאנו לשוק מבלי שהצטיידנו בזכות קנין רוחני לשמירתו. מה אז? התשובה פשוטה – כל אדם יוכל לנקוט במדיניות השיווקית של "אני גם" (Me Too) המבטאת את עיקרון העל של השוק החופשי המאפשרת להעתיק ולחקות את המוצר המוצלח ביותר שלנו באין מפריע ולנצלו באופן הלגיטימי ביותר לטובתו. לא רק שאין איסור לעשות כן, אלא שחקיקת המפתח בסוגיה זו - חקיקת ההגבלים העסקיים במדינות השונות מתירה ומעודדת העתקה כזו לטובת עיקרון העל של השוק החופשי. בהשלמה עם דיני הקניין הרוחני מאפשרים דיני ההגבלים העסקיים להגביל את התחרות רק אם ביטויו של אותו רעיון נרשם כזכות קניין רוחני.

 

אז "כיצד רושמים זכות קניין רוחני?" התשובה טמונה במסגרת של חוקים ותקנות ברובן ככולן של מדינות העולם, המסונכרנים זה עם זה באמצעות מערכת ענפה של אמנות בינלאומיות החל משנות השמונים של המאה ה- 19, המכירה ומוקירה את התפיסה של העדפת בעלי הרעיונות לתקופה מסוימת לגבי זכות קניין רוחני השייכות להם לגבי ביטויו של אותו רעיון. עקב כך נוצרה מערכת משפטית בינלאומית המאפשרת לנתיני מדינה אחת לשמור על זכויותיהם גם במישור הבינלאומי, באמצעות בקשה מדינתית אחת תחילה- בקשת הבכורה, והגשת בקשות מקבילות ליתר המדינות החברות באמנות הבינלאומית (תוך תקופה מסוימת הנעה בין חצי שנה לשנה), תוך שמירה על זכויות בקשת הבכורה גם לבקשות המקבילות. גישה זו מזהה את הקושי הכלכלי, הטכנולוגי, היצירתי והמעשי לבטא רעיון ולהוציאו מהכוח אל הפועל, ומעודדת את בעל הרעיון- היזם, הקופירייטר, המפתח, הממציא - לפתחו במישור הבינלאומי.

 

מרגע רישומה של זכות קניין רוחני, היא משוריינת לטובת בעליה לתקופת זמן מסוימת. בכך ניתן לבעל הזכות הסיכוי ליהנות מבלעדיות בפטנט, במדגם, בזכות היוצרים או בסימן המסחר באותה תקופת זמן מחד. במקביל עולה ההנאה הציבורית מהגדלת מגוון המוצרים והשירותים ושיפור איכות החיים החברתי במהלך אותה תקופה ובוודאי לאחריה מאידך. מתום אותה תקופת בלעדיות תפקע הזכות ותהיה פתוחה לשימוש חופשי של כל אדם בציבור. תקופות ההגנה משתנות מזכות לזכות: 10 שנים לדגם (Utility Model)- במדינות בהן קיימת זכות כזו (ישראל אינה כלולה בהן), 15 שנים למדגם (Design), או 20 שנה לפטנט (Utility Patent). במקרים מיוחדים, כגון תרופות שפיתוחן ואישורן כרוך בהשקעת משאבים, מחקרים, ידע וזמן רבים, ניתן להאריך את תקופת ההגנה של פטנט במספר שנים. תקופת ההגנה לזכות יוצרים היא ברוב המקרים 70 שנים לאחר שנות חייו של היוצר, ולסימן מסחר היא אינה מוגבלת כל עוד משולמת אגרה והשימוש בלוגו או בשם נשוא סימן המסחר לא הופסק.

 

בגישה שתופסת מקום של כבוד בשנים האחרונות לגבי זכויות יוצרים, מעניק בעל זכויות היוצרים רשיון פתוח לשימוש הציבור ביצירתו בתנאים מסוימים, ובדרך כלל גם ללא תשלום. אף שכל יצירה כזו, כגון טקסט או קוד תוכנה, יכול להיות "פתוח" או "חופשי" במידה כזו או אחרת כשלעצמו, קיומם של מאות ואף אלפים של רשיונות מסוג זה, חלקם שונים ומנוגדים, מצריך בקרה, לעיתים בקרה משמעותית, במקרים בהם נעשה שימוש ביותר מרישיון אחד באותו עניין, כגון תוכנית מחשב הכוללת מודולים שונים המקושרים ביניהם, וכל מודול כתוב בקוד הכפוף לרישיון תוכנה אחר. מצב כזה עלול ליצור רשת משפטית סבוכה של רשיונות זכויות יוצרים באותה תוכנית, אשר חלקם אינו יכול לדור זה עם זה בכפיפה אחת. ראוי לציין כי שימוש נכון ומבוקר משפטית, עשוי להביא לתועלת מרובה, יציבה, זולה ועדיפה בהרבה על פתרון בקוד קנייני המוגבל יותר באופציות הטכנולוגיות שהוא מאפשר. אולם אין ללכת שבי אחר אלו המזהים את גישת הקוד הפתוח או הקוד החופשי עם חירות וחופש פעולה, בין משום שמבחינה משפטית גישת הקוד הפתוח נסמכת על מערכת זכויות הקניין הרוחני לא פחות מאשר כל בעל זכות קניינית אחרת, ובין משום שמבחינה מעשית קיים צורך לעקוב אחר רשת המגבלות והתנאים של כל רשיון כאשר נעשה ערבוב של קודי מקור שונים. אמנם רובם ככולם של רשיונות קוד פתוח נמסרים חינם לכל דורש, אולם היעדר מחיר אינו אומר שהשימוש בקוד פתוח הוא חופשי מבחינה משפטית.

 

  1. זכויות הקניין הרוחני

זכויות הקניין הרוחני כוללות פטנטים, מדגמים, זכויות יוצרים, וסימני מסחר. לצד אלו נכון לציין זכויות קניין רוחני שאינן ניתנות לרישום כגון סודות מסחריים ומוניטין.

2.1.    פטנטים

2.1.1. עקרונות הפטנטים

הכדאיות ברישום פטנט נובעת מהצורך לבדל מוצרים ותהליכים ממתחרים לאורך זמן, ובמקרה של פטנט – 20 שנה ברובן ככולן של מדינות העולם, ממועד הגשת בקשת הפטנט. לפטנט רשום, ואף בקשת פטנט, ישנה ערכיות במישורים נוספים כגון השיווקי, החשבונאי, והרתעת מתחרים. החדשנות הנדרשת מפטנט אינה רבה, אך גם אינה טריוויאלית. הכלל הוא שפטנט יינתן על אמצאה שהיא חדשה בעולם וכן שאינה מובנת מאליה לבעל מקצוע ממוצע בתחום האמצאה. אולם הדרישה שהאמצאה תהיה חדשה על בסיס עולמי אינה אומרת שפטנט שיינתן הוא "פטנט עולמי". נהפוך הוא, פטנט ניתן על בסיס טריטוריאלי, וכל מדינה מחליטה אם להעניק פטנט על אמצאה מסוימת, אם לאו, על בסיס חוקיה שלה. הקשר בין המדינות השונות נעשה באמצעות אמנות בינלאומיות שעיקר תכליתן הוא לאפשר לנתין זר להגיש בהן בקשת פטנט מדינתית מקבילה לבקשת הבכורה לפטנט שהוגשה קודם לכן במדינתו, תוך שמירת התאריך של בקשת הבכורה לפטנט גם עבור הבקשה המדינתית, לצורך התמודדות עם בקשות מתחרות שמקורן במדינה עצמה או ממדינות זרות נוספות, על בסיס העיקרון "כל הקודם זוכה".

 

2.1.2. חקיקת הפטנטים

החוק בישראל מכוחו ניתן לקבל פטנט על אמצאה, ישראלית או זרה, הינו חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 ("חוק הפטנטים"), והרשות המטפלת בבחינת בקשות פטנט הינה רשות הפטנטים בירושלים, באמצעות בוחני הפטנטים, כל אחד אמון על תחומיו.

בקשת פטנט יש לערוך בדרך הקבועה בחוק הפטנטים, ובתקנות מכוחו, ובעיקר תקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח – 1968 ("תקנות רישום פטנטים").

בהתאם לאלו יש להגיש לרשות  הפטנטים את טופס הבקשה ואת הפירוט, שהוא לב ליבה של בקשת הפטנט. על הפירוט לכלול שלושה נושאים לפי הסדר שלהלן: (1) מבוא המסביר את ייעוד האמצאה ותיאור תמציתי של מצב הידיעות בשטח המקצועי שבו נעשתה האמצאה, עד כמה שהיה ידוע למבקש לאור האמצאה; (2) תיאור האמצאה בהסתמכות על שרטוטים או הדגמות במידה הדרושה להבנתה; ו- (3) מערכת תביעות המגדירה את האמצאה בצורה תמציתית וברורה.

פטנט בישראל יכול שיינתן על אמצאות לגבי מוצרים, תהליכים, ושיטות המשמשים בתעשייה. מדינות שונות ליבראליות יותר או פחות לגבי העניינים שלגביהם ניתן לרשום פטנט. ארה"ב היא כנראה הליבראלית שבהן, בה ניתן לרשום פטנטים גם על שיטות מסחר אף ללא זיקה תעשייתית או טכנולוגית, אם כי על גישה זו נשמעה ביקורת לא מעטה, מה שהוביל לשינויים בחקיקה. אף כי החקיקה והפסיקה האמריקאית מצמצמת ומרחיבה מדי פעם את רוחב היריעה, ארה"ב נחשבת כליברלית יחסית למדינות אחרות בתחום הפטנטים.

סוגיית פטנט על תוכנה כשלעצמה זוכה לעניין מיוחד במדינות השונות. בעוד שהגישות השמרניות מבקשות להחיל על תוכנה את דיני זכויות יוצרים בלבד, המדיניות הליברלית גורסת כי יש להחיל על ההיבטים הפונקציונאליים של תוכנה את דיני הפטנטים. בישראל ניתן היה לרשום מימים ימימה פטנט הקשור לתוכנה אם היא מהווה חלק בלתי נפרד ואינטגראלי ממוצר תעשייתי. מדיניות זו לא שונתה לאחר דיון רשות הפטנטים באופן מקיף בשאלה "האם יש מקום לבחינה מחודשת של מדיניות רשות הפטנטים באשר לבחינת בקשות לפטנט בתחום התוכנה והחומרה". ביום 30.12.2010 הוציא רשם הפטנטים ד"ר מאיר נועם הודעה על קווי מדיניות רשות הפטנטים לעניין זה ולפיהם: "(1) האמצאה כפי שהיא מוגדרת במערכת התביעות צריכה להיות בתחום  טכנולוגי. דרישה זו נובעת מהוראות סעיף 3 לחוק הפטנטים, התשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק"). (2) האמצאה נבחנת בכללותה מבלי להפריד את רכיבי התוכנה מרכיבי החומרה ומבלי להתמקד בתוכנה אלא בתרומת  האמצאה ביחס לידע הקודם. תרומת האמצאה צריכה לבוא לידי ביטוי במערכת התביעות. (3) האמצאה בכללותה צריכה להביא לתרומה שיש לה ביטוי ממשי בתחום טכנולוגי. (4) תרומת האמצאה כפי שנתבעת בתביעות  ביחס לידע הקודם צריכה להיות חדשה ובעלת התקדמות אמצאתית, כנדרש בסעיף 3 לחוק. לחלופין, האמצעים (בכללותם) שבהם מגיעה האמצאה לאותה תרומה  צריכים להיות חדשים ובעלי התקדמות אמצאתית. (5) אם התהליך הנתבע בבקשה אינו אלא הצעדים שהתוכנה מבצעת, האמצאה לא תהיה כשירה לפטנט. התוכנה כשלעצמה אינה ביטוי טכנולוגי, שכן התוכנה כשלעצמה מוגנת בחוק זכויות יוצרים".

 

את בקשת הפטנט מומלץ לערוך ולהגיש באמצעות עורכי פטנטים, כל אחד לפי בקיאותו בתחום האמצאה, הן מבחינה אקדמית, והן מבחינת ניסיונו המקצועי בפועל.

 

לאחר סיום תהליך הבחינה, ומתן מענה לכל השגות בוחני הפטנטים, יגובש נוסח סופי לבקשת הפטנט, והיא תפורסם בציבור. במשך שלושה חודשים ממועד הפרסום יוכל כל אדם מעוניין להגיש התנגדות לרישום הבקשה כפטנט. אם לא הוגשה התנגדות יירשם פטנט, ואם תוגש התנגדות היא תנוהל כהליך משפטי בפני רשם הפטנטים, בסדרי דין שנקבעו במיוחד לעניינים אלו. תוצאת התנגדות יכולה להיות דחיית ההתנגדות ורישום הבקשה כפי שקובלה, קבלת חלק מההתנגדות ורישום הפטנט בשינויים מחויבים, או קבלת ההתנגדות ואי רישום פטנט לבקשה.

 

2.1.3. פטנטים- אמנות בינלאומיות

האמנות העיקריות הנוגעות לפטנטים והמטפלות בסוגית מועד הבכורה, קרי שמירת מועד בקשת הבכורה גם לבקשות מקבילות שיוגשו בחו"ל על האמצאה שבבקשת הבכורה, הן אמנת פריז וה- PCT (Patent Cooperation Treaty).

אמנת פריז מאפשרת לשמור את תאריך הבכורה עבור מדינות אחרות (רובן ככולן של מדינות העולם) למשך 12 חודשים, וה- PCT מאפשרת להאריך תקופה זו לגבי רוב המדינות החברות באמנת פריז, החברות גם באמנה זו, למשך 18 חודשים נוספים. באופן זה ניתן לדחות את ההוצאה הכספית הרבה הכרוכה בהגשת בקשות פטנט מקבילות במדינות רבות בעולם למשך שנתיים וחצי ממועד הגשת בקשת הבכורה, ועד אז לאפשר את פיתוח, ייצור ושיווק המוצרים נשוא בקשת הפטנט, כדי לבחון את היתכנותם הטכנולוגית וכדאיותם הכלכלית מבעוד מועד. אף שרוב רובן של מדינות העולם חברות באמנת פריז, אין זה המצב לגבי כולן. זאת ועוד, תנאי סף כי מדינה כלשהי תהיה חברה באמנת ה- PCT הינו חברותה באמנת פריז, אולם לא כל המדינות החברות באמנת פריז חברות גם באמנה זו.

יוצא בזה ששריון תאריך הבכורה למשך שנה, ובוודאי למשך שנתיים וחצי אינו תקף אוטומטית בכל המדינות, ובמדינות כאלו יש להגיש בקשת פטנט עצמאית לפני שנעשית חשיפה של האמצאה בעולם, כגון ע"י שיווק, הפקת מוצר, או פרסום בקשת הפטנט על ידי מי מהרשויות. בעוד שבישראל פרסום בקשת פטנט יכול להיעשות לאחר מספר שנים ממועד הגשת הבקשה, הרי שאם נוקטים בהליך על פי ה- PCT, פרסום הבקשה יבוצע ע"י רשויות ה- PCT בתוך מספר חודשים לאחר מכן, קרי כשנה וחצי לאחר הגשת הבקשה בישראל. לפיכך, עד אז יש להתארגן ולהגיש בקשות פטנט עצמאיות במדינות שאינן חברות באמנת פריז או ה- PCT. ישראלים רבים מעדיפים, משיקולים שונים, להגיש את בקשת הבכורה לפטנט במדינות כגון ארה"ב או אנגליה, ולאו דווקא בישראל. או אז יש לעקוב אחר מועד פרסום הבקשה במדינות אלו, כדי לא להחמיץ את מועד ההגשה בהן.

 

2.1.4. בדיקות מקדימות ליצוא מוצרים חדשניים

טרם תחילת פעילות יצוא של מוצרים חדשניים, החל ממערכת נשק, עבור דרך תרופה, וכלה בפינצטה חדשנית, יש לבצע שתי בדיקות עיקריות. על יצרן פוטנציאלי לבצע את שתיהן, ועל יצואן שאינו יצרן לבצע לפחות את הראשונה, או לקבל התחייבות ונטילת אחריות מהיצרן על ביצועה. הבדיקה הראשונה הינה בדיקת חופש פעולה (Freedom to Operate), קרי מענה לשאלה האם קיים פטנט במדינת היצוא שעלול למנוע את פעולת השיווק והמכירה של המוצר באותה מדינה, או אף ימנע את כניסתו של המוצר ע"י רשויות המכס של אותה מדינה. חשיבות הבדיקה גבוהה משום שעלותה נמוכה בהרבה מעלות פינוי מדפים בחו"ל ממוצרים שכבר נמצאים עליהם, בנוסף לנזק התדמיתי והשיווקי שייגרם לכל הגורמים המעורבים כתוצאה מתיוג אותם מוצרים כזיוף או חיקוי. הבדיקה השנייה הינה האפשרות לשמור על החדשנות של המוצר בפטנט. התשובה לשתי השאלות נעשית באמצעות חיפוש מקדים, שאף פעם אינו יכול להיות הרמטי (לדוגמא- תמיד ישנן בקשות פטנט שטרם פורסמו בשלב החיפוש), אך הן מצמצמות סיכונים. בהתאם לתוצאות החיפוש גם רצוי להגיש בקשת פטנט מתאימה ראשונה (בכורה) בישראל, או במדינה אחרת, ואז ניתן להתחיל בפעולות הייצור והשיווק של המוצר בחו"ל. כמעט כדבר שבשגרה בתוך שנה ממועד ההגשה תוגש בקשת PCT שתדחה את שלב ההפצה המדינתי בשנה וחצי נוספות לגבי מרבית המדינות, אלא אם המוצר עתיד להימכר בשווקים ספורים, נניח ארה"ב והשוק האירופאי המשותף, שאז תוגשנה בקשות מדינתיות רק למדינות אלו ללא ה- PCT. טרם ביצוע השיווק וההפצה בפועל יש להיערך משפטית וחוזית בחו"ל, באמצעות הסכמי הפצה, סוכנות, זיכיון וכד'. לכל אחד מחוזים אלו טבע שונה, ומשמעויות שונות. טבע מערכת היחסים נקבע על בסיס עובדתי, ולכן יש לתכנן בחוזה מראש כיצד על הצדדים לפעול. לדוגמא, ההגנה המשפטית לה זוכה סוכן דומה (אם כי לא זהה) להגנה המוכרת לנו על עובד, ולכן בדרך כלל יהיה עדיף לתכנן את מערכת היחסים של היצואן עם הצד הפועל בחו"ל בחוזה הפצה ולא בחוזה סוכנות.

 

2.2.    מדגמים

2.2.1. עקרונות המדגמים

מדגם הינו האמצעי המשפטי להגן על עיצוב המוצר, קרי על קווי המתאר החיצוניים והאסטטיים שלו, ובלבד שאלו חדשים ומקוריים. מדגם נרשם על בסיס טריטוריאלי, והדרישה של חידוש ומקוריות צריכה בד"כ להתקיים רק באותה טריטוריה, לאו דווקא על בסיס עולמי כמו בפטנט. דהיינו, יכול שמוצר בעל עיצוב חדש ומקורי שיקבל הגנת מדגם במדינה מסוימת לתקופת המדגם – נניח 15 שנה, לא יהיה ידוע במדינות אחרות כלשהן, ולכן באחת מהן או יותר ניתן יהיה לרשום מדגם אף שנים לאחר מכן, וזאת כיוון שהוא לא נחשף או היה ידוע או נרשם במדינה הנוספת עד אז. עידן האינטרנט בו מפורסמים מוצרים ועיצוביהם שמקורם במדינה מסוימת בנגישות בלתי מוגבלת מכל מדינה, הופכים את המוצר המעוצב גלוי לכל עין, ובכך הופכים את רישומו במדינה אחרת ללא סיוע של אמנות בינלאומיות, לכמעט בלתי אפשרי.

הרישום המדינתי נעשה בתחרות עם מדגמים מקומיים וכן מדגמים ממדינות אחרות, על בסיס העיקרון של "כל הקודם זוכה".

  

2.2.2. חקיקת המדגמים

החקיקה בישראל מכוחה ניתן לקבל מדגם על עיצוב מוצר הינה פקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1924 ("פקודת המדגמים"), אשר עם חקיקת חוק הפטנטים בשנת 1967 נותרה רלוונטית רק לגבי מדגמים. הרשות המטפלת בבחינת בקשות מדגם הינה רשות הפטנטים בירושלים, באמצעות בוחני המדגמים במחלקת המדגמים.

 

בקשת מדגם יש לערוך בהתאם לפקודת המדגמים ובדרך הקבועה בתקנות מכוחו, ובעיקר תקנות המדגמים משנת 1925 (כן, עוד מתקופת המנדט ....) ("תקנות המדגמים").

 

בהתאם לתקנות המדגמים יש להגיש למחלקת המדגמים את טופס הבקשה ושרטוטי או צילומי המדגם.

מדגם יכול שיינתן לעיצוב של מוצר בודד, או למערכת של מוצרים "מאותו אופי כללי שנוהגים למכרם יחד או המיועדים לשימוש ביחד", כגון סכו"ם.

מדגם בישראל יכול להינתן על בקשת מדגם בכורה ממדינה אחרת, או על הקווים העיצוביים של דגם (Utility Model) שהוגש בחו"ל. דגם הינו סוג של הגנת קניין רוחני לחידושים שרמת החדשנות בהם נמוכה משל פטנט, כגון גאדג'טים. בישראל אין אפשרות לרשום זכות כזו, וחבל שכך, שכן ישראלים רבים ממציאים שיפורים טכנולוגיים שאינם כדי פטנט, אולם בהחלט יכלו לזכות בהגנת דגם. אולם על ההיבטים העיצוביים של דגם שהוגש בחו"ל, ניתן לרשום מדגם בישראל.

2.2.3. מדגמים - אמנות בינלאומיות

האמנה החשובה ביותר למדגמים היא אמנת פריז, המאפשרת לשמור את תאריך הבכורה עבור מדינות אחרות למשך 6 חודשים.

דהיינו, בקשה ישראלית תהווה בסיס לבקשות מקבילות בחו"ל שיוגשו בתוך 6 החודשים שלאחר הגשתה, תוך שמירת התאריך של בקשת הבכורה גם לבקשות בחו"ל  ("תקופת הבכורה למדגם"). המשמעות הינה שאם תוגש בקשת בכורה בישראל בתאריך מסוים, ואם לאחר מכן, בתוך תקופת הבכורה למדגם, מישהו אחר ינסה לרשום את המדגם בחו"ל יחד או אף לפני מועד ההגשה של הבקשה המקבילה לזו הישראלית, הבקשה המקבילה תהיה בעדיפות על הבקשה המתחרה, כיוון שתאריך הגשתה ייחשב התאריך של בקשת הבכורה בישראל.

באותה הדרך בוחנים בקשות מתחרות בישראל: משווים את התאריכים תוך הענקת תאריך הבכורה לבקשות מדגם מחו"ל שהוגשו על בסיס בקשות בכורה למדגם מחו"ל. התאריך המוקדם יותר זוכה.

 

2.2.4. בדיקות מקדימות ליצוא מוצרים חדשים ומקוריים

טרם תחילת פעילות יצוא של מוצרים בעלי עיצוב חדש ומקורי, החל מתכשיט וכלה בעיצוב חדש ומקורי של קומקום חשמלי, יש לבצע בדיקות מקדימות. בדומה לפטנט יש לבדוק חופש פעולה (Freedom to Operate), קרי קיומו של מדגם זהה או דומה, רשום או שעומד להירשם שעלול למנוע את יצוא ושיווק המוצר במדינת היעד, והשנייה הינה אפשרות הרישום של העיצוב במדגם עצמאי. התשובה לשתי השאלות נעשית באמצעות חיפוש מקדים, שאף פעם אינו יכול להיות הרמטי (לדוגמא- תמיד יתכן מוצר שלא ניתן לגלותו בקלות ושלא נרשם לגביו מדגם, אולם קיומו מונע את רישום המדגם משום שאינו יכול להיחשב עוד חדש), אך הן מצמצמות סיכונים. בקשת המדגם הראשונה (בכורה) תוגש בהתאם לתוצאות החיפוש, ותוך עד 6 חודשים תוגשנה בקשות מקבילות ביתר המדינות.

 

2.3.    זכויות יוצרים

2.3.1. עקרונות זכויות יוצרים

ניתן לחלק את היצירות שלגביהן קיימת הגנת זכויות יוצרים לשני עולמות – עולם האומנות מחד, ועולם הטכנולוגיה מאידך. אף שעקרונות דיני זכויות יוצרים חלים במידה שווה על שניהם, המיקוד שונה: בעולם האומנות הנוגע ככלל לציורים, פסלים, צילומים, ספרים, מחזות, תוכניות טלוויזיה, ויצירות אומנות אחרות, סוגיית הבעלות עומדת במרכז הפעילות המשפטית והעסקית, אולם בעולם הטכנולוגיה הנוגע ככלל לאפליקציות ולמערכות הפעלה ממוחשבות, סוגיית רישיונות שימוש היא זו שעומדת במרכז, וסביבה התגבשו גישות שונות כגון גישת הקוד הפתוח הדוגלת בפיתוח תוכניות מחשב באופן חופשי ממגבלות, אם כי בפועל יש אינספור רשיונות תוכנה שנחשבים כרישיונות קוד פתוח, המסופקים חינם לכל דורש, אולם כוללים מגבלות משפטיות שונות ומגוונות ולעיתים סותרות.

 

בכל המקרים, העיקרון השולט הוא זהה: מי שיצר את היצירה הוא בעל זכויות היוצרים, וזכותו למנוע מאחרים מלהעתיק או לנצל את יצירתו ללא רשותו. במסגרת זו זכותו היא גם להעניק רשיונות שימוש ביצירה, בתמורה או ללא תמורה, כבחירתו כמו גם להעביר את הזכות לאחר בתמורה או ללא תמורה. כנגד זאת, לאף אדם אין זכות להעתיק את היצירה ללא רשות של בעל זכות היוצרים.

 

יצירה, לעניין זכויות יוצרים, מתייחסת לביטויים מקוריים של רעיון, ולא לרעיון עצמו. דרישת המקוריות מתייחסת לכך שהיוצר הוא מקור היצירה. המחשה לכך הינה ביצוע צילום של אותו אובייקט ע"י שני צלמים מאותו מקום. לכל אחד מהם זכות יוצרים בתמונה שהוא עצמו צילם, אולם אסור לצלם אחד לבצע העתק מתמונתו של הצלם השני ללא רשותו.

 

במקביל לדרישת המקוריות קיימת בדיני זכויות יוצרים גם דרישה ליצירתיות מינימלית. רעיון שניתן לבטא רק בדרך אחת, אינו עונה לדרישה זו. גם לפרטי מידע כשלעצמם, כמו מודעה למכירת רכב, לא ניתן לייחס מקוריות, אם כי לעיצוב המודעה או העמוד בו היא מופיעה ניתן לייחס זכויות יוצרים.

 

רשת האינטרנט היא אחת הזירות שבהן באות לידי ביטוי הפרות רבות של זכויות יוצרים. ועקרונות זכויות היוצרים חלים גם שם. כך למשל, בהיעדר מידע וודאי מי הוא בעל זכויות היוצרים לגבי תמונה שאותרה באינטרנט, אסור להעתיק את התמונה. קלות ההעתקה גורמת לריבוי הפרות של זכויות יוצרים, ועקב כך לריבוי הליכי אכיפה, ותשלום פיצויי הפרה בסכומים לא זניחים.

 

בד בבד עם זכויות היוצרים ביצירה, קמה ליוצר היצירה גם זכות מוסרית, המתייחסת לשני עניינים: הראשון הינו זכות היוצר לקבל קרדיט על יצירתו בדרך מקובלת. השני הינו האיסור לגרום להשחתת היצירה. הזכות המוסרית היא אישית ליוצר, ולא ניתן להעביר אותה לאחר, בתמורה או שלא בתמורה, אולם בעל הזכות רשאי שלא לאכוף, ואף לוותר מראש על זכויותיו המוסריות.

 

מכוח האמנות הבינלאומיות, ובראשן אמנת ברן והסכם טריפס, זכות יוצרים וזכות מוסרית ביצירה מקבלות תוקף בינלאומי כמעט בכל מדינות העולם, ברגע בו יצירה באה לעולם, ללא צורך לרשום את הזכות אצל רשם זכויות יוצרים או לנקוט בדרך פורמאלית אחרת. יחד עם זה, הימנעות מחלטת מתיעוד ראייתי עלולה להוביל לקשיי הוכחה מי הוא בעל זכויות היוצרים או הזכות המוסרית, לגבי איזו יצירה, מאיזה מועד וכו'. ניתן להתגבר על כך באמצעות רישום זכויות יוצרים בספריית הקונגרס בארה"ב, או בדרך פשוטה יותר אך רבת עוצמה לא פחות- אישור נוטריוני לתצהיר זכויות יוצרים אליו נלווית היצירה. בדרכים אלו ניתן לרשום או לתעד זכויות יוצרים באופן אובייקטיבי, לגבי מגוון של זכויות החל מפורמט של תוכנית טלוויזיה, וכלה בתוכנית מחשב.

 

2.3.2. חקיקת זכויות יוצרים

ביום 25/5/2008 נכנס לתוקפו חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, שהתקבל בכנסת חצי שנה לפני כן. עד אותו מועד חלה בישראל החקיקה המנדטורית – חוק זכות יוצרים משנת 1911 ופקודת זכות יוצרים משנת 1924.

 

לפי סע' 4 לחוק משנת 2007 היצירות עליהן תחול הגנת זכויות יוצרים הן יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי; וכן תקליט. הסעיף גם קובע כי מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו. סעיף 1 לחוק מגדיר יצירות אלו:

 "יצירה ספרותית"" – לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב";

"יצירה אומנותית"" – לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית";

"יצירת פיסול" – "לרבות תבנית או מודל של פסל";

"יצירה אדריכלית" – "בניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה."

 "יצירת צילום"" – לרבות יצירה המופקת בתהליך הדומה לצילום, ולמעט צילום שהוא חלק מיצירה קולנועית";

"יצירה קולנועית"" – לרבות יצירה טלוויזיונית וכל יצירה שדומה במהותה ליצירה קולנועית או ליצירה טלוויזיונית";

"יצירה דרמטית"" – לרבות מחזה, יצירה קולנועית, יצירה דרמטית- מוזיקלית, יצירת מחול ופנטומימה";

"לקט"" – לקט של יצירות לרבות אנציקלופדיה או אנתולוגיה, וכן לקט של נתונים לרבות מאגר מידע";

 

זכות היוצרים, כהגדרתה בסעיף 11 לחוק היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר בהתאם לסוג היצירה: העתקה, פרסום, ביצוע פומבי, שידור, העמדת היצירה לרשות הציבור,    עשיית יצירה נגזרת, והשכרה. עשיית יצירה נגזרת היא עשיית יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כגון תרגום או עיבוד.

 

זכות יוצרים ביצירה לא תחול על רעיון, תהליך ושיטת ביצוע, מושג מתמטי, עובדה או נתון, או חדשות היום. אולם על דרך ביטויים תחול זכות היוצרים. לדוגמא, תהליך או שיטת ביצוע כשלעצמם יכול שיהיו מוגנים באמצעות כתב פטנט. כתב הפטנט עצמו מגן על הפטנט, וזכויות יוצרים מגנים על האופן שבו הטקסט של כתב הפטנט נכתב. דוגמא נוספת היא רעיון- שאינו ניתן להגנה ע"י אף זכות קנין רוחני, אולם הדרך שבא הוא מבוטא- בכתב, שרטוט, או בדרך אחרת, מוגנת בזכות יוצרים.   

 

שימוש הוגן  ביצירה מותר, אף ללא אישור הבעלים, למטרות כגון לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך, אולם זאת בהתחשב במטרת השימוש ואופיו; אופי היצירה שבה נעשה השימוש; היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה; השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.

 

מותר לעשות שימוש ביצירה בתנאים מסוימים, ללא רשות הבעלים, כגון בהליכים משפטיים או מנהליים; העתקה של יצירה המופקדת לעיון הציבור לפי חיקוק; שימוש אגבי ביצירה; שידור או העתקה של יצירה הממוקמת במקום ציבורי; העתקה של תוכנת מחשב או עשיית יצירה נגזרת ממנה לצרכי גיבוי, תחזוקה, תיקונים, בדיקת אבטחת מידע, התאמה לתוכנה אחרת; הקלטה לצרכי שידור; העתקה זמנית לשם שידור; יצירה אומנותית נוספת ע"י היוצר אף אם העביר את זכות היוצרים ביצירה המקורית, ועוד.

 

2.3.3. אמנות בינלאומיות של זכויות יוצרים

האמנות הבין לאומיות המשמעותיות ביותר לזכויות יוצרים הן אמנת ברן, והסכם טריפס.

אמנת ברן, שישראל צד לה, קובעת קריטריונים להגנת זכות יוצרים לגבי יצירות שפורסמו באחת או יותר מהמדינות החברות בה, או שיוצריהן הם אזרחים או תושבי קבע בהן, אף אם לא פורסמו.

כל מדינה חברה בארגון הסחר העולמי WTO, לרבות ישראל, הופכת באופן אוטומטי לצד להסכם TRIPS (שלהבדיל מאמנת ברן אינו כולל הוראות ביחס ל''זכויות מוסריות'').

אמנות אלו הפכו את זכויות היוצרים לבינלאומיות, ללא כל דרישות פורמאליות על מנת שיצירה תזכה להגנת זכות יוצרים כמו רישום אצל רשם זכויות יוצרים, או הודעת זכות יוצרים על היצירה.

 

2.3.4. זכויות יוצרים באינטרנט

רשת האינטרנט ייחודית בכך שהיא אספקלריה של פעילויות בעולם האמיתי. כיוון שזוהי אספקלריה וירטואלית, היא מיוצגת באמצעות תכנים מסוגים שונים הכפופים לדיני זכויות יוצרים, כגון טקסטים, סלוגנים שיווקיים, תמונות, קטעי וידאו וסרטים, שכל אחד מהם הוא נושא לזכויות יוצרים. זאת ועוד, אתרי אינטרנט מתוכנתים באמצעות תוכנות שונות, לגביהן יש זכות יוצרים וזכות מוסרית ליוצריהם. כך גם פרטי מידע שמועלים לאתרים או מורדים מהם.

הואיל ומקורם של האתרים ויתר התכנים הינו מערב-רב מדינות העולם, האמנות הבינלאומיות מקבלות תוקף משמעותי באינטרנט.

יוצא בזה, שהעקרונות והאיסורים העקרוניים של זכויות יוצרים באינטרנט חלים באופן צר או מורחב במידת מה בהתאם לדינים המדינתיים, אולם הם תקפים לגבי כולם מכוח האמנות הבינ"ל. יחד עם זה, הדרך לאכוף הפרת זכויות יוצרים באינטרנט הינה רק באמצעות בתי המשפט והדינים המדינתיים החלים על כל מפר.

שלא כמו בסכסוכי שמות מתחם (Domain Names) שלגביהם ניתן להחיל לא רק את דיני סימני המסחר בבתי המשפט המדינתיים, אלא גם את רשויות הבוררות באינטרנט (הכפופות ל- ICANN), אין עד כה דרכי התמודדות אינטרנטית גם עם הפרת זכויות יוצרים בנוסף להתמודדות הדיונית המסורתית בבתי המשפט. 

 

2.4.    סימני מסחר

2.4.1. עקרונות סימני מסחר

סימני מסחר הם הביטוי המשפטי למותג, והדרך המשפטית להגן על המוניטין שהמותג צובר. המותג יכול להיות שם כמו קוקה קולה, או דמות כמו איש השרירים של מולטילוק. אלו הם המקרים הנפוצים לגביהם ניתן לרשום סימני מסחר. מקרים ידועים נוספים, אם כי נפוצים פחות הם סימני מסחר לצבעים, ריחות, וחפצים תלת ממדיים כמו סמלי מכוניות, אם כי ככלל, לא כל חפץ תלת ממדי יזכה להגנה אף אם הוא נושא אופי מבחין.

 

הכלל הוא שעל סימן המסחר לאפשר אבחנה מספקת בין הסימנים השונים באותו תחום או תחומים קרובים, מבלי שיתאר את המוצרים או השירותים לגביהם הוא מתייחס, כדי למנוע מצב של הטעיה אפשרית של הלקוחות, או חסימה לא לגיטימית של מתחרים.

 

סימן מסחר רשום מאפשר למנוע מאדם אחר רישום או שימוש בסימן זהה, או אף דומה. אין צורך שיהיה קיים דמיון מטעה, ודי בדמיון לסימן הרשום כדי לפסול את הרישום או השימוש המתחרה.

הדין בישראל מאפשר הגנה גם לסימן מסחר שאינו רשום, אם הוא מוכר היטב בישראל, אם כי ההגנה שהוא יזכה לה תהיה צרה יותר מול הסימן המתחרה (דמיון מטעה), מאשר לו היה רשום (דמיון).

 

תקופת ההגנה הראשונית לסימן מסחר שנרשם בישראל הינה עשר שנים ממועד ההגשה, וניתן להאריך את התקופה לעשר שנים נוספות בכל פעם בתשלום אגרה.

 

סימן מסחר רשום ניתן למחוק אם נרשם באופן לא מוצדק או בחוסר תום לב, או לבטל אם לא נעשה בו שימוש בתום לב במשך שלוש שנים רצופות ביחס למועד הגשת בקשת הביטול, למעט במקרים מיוחדים.  

 

כחברה בפרוטוקול מדריד, ניתן לרשום מישראל סימן מסחר בינלאומי המתבסס על סימן רשום, או בקשה לרשום סימן מסחר מישראל, ותוקפו יהיה בכל המדינות שצוינו בטופס הבקשה מתוך המדינות החברת באמנה, תמרת תשלום אגרה, אך ללא צורך להגיש את הבקשה באמצעות עורך דין מקומי, ובכך לחסוך עלויות ניכרות. 

 

2.4.2. חקיקת סימני מסחר

פקודת סימני מסחר תשל"ב – 1972 ("פקודת סימני המסחר"), והתקנות מכוחה, מגדירים את התנאים להגשה, בחינה ורישום של סימני מסחר ואת התנאים לאכיפתם. הרשות המטפלת בבחינת בקשות סימני מסחר היא מחלקת סימני מסחר ברשות הפטנטים בירושלים, באמצעות בוחני סימני המסחר.

בקשת סימן מסחר כוללת טופס שהפרטים החשובים בו הם הסימן המבוקש, הסוג לגביו מבוקש הרישום, ורשימת המוצרים או השירותים באותו סוג לגביהם מבוקש הרישום.

על מנת שהבקשה תתקבל והסימן יירשם על הסימן לעמוד ברשימה של קריטריונים אשר שניים מהם חשובים במיוחד: הראשון, שהסימן יישא אופי מבחין ביחס למוצרים או לשירותים לגביו מבוקש הרישום. כדוגמא, לא ניתן לרשום סימן "תפוח" לחנות ירקות, אולם ניתן לעשות כן לחברת תוכנה, חברה לייצור רהיטים, או עסק לייעוץ כלכלי, ולכל עסק שאינו בתחום הירקות או הפירות, אם יעמוד בקריטריון השני. הקריטריון החשוב השני הינו כי לא קיים סימן מסחר אחר בתחום הבקשה, או סימן מסחר מוכר היטב בישראל אף בתחומים אחרים. כך למשל, העובדה שקיימת חברה מוכרת היטב בשם "Apple" לא תאפשר לרשום "תפוח" לעסק אחר.

לעיתים מדובר בסימן שעל פניו אינו עומד בתנאים הראשון או השני לעיל לרישום, ומחלקת סימני המסחר מודיעה כי הרישום אינו אפשרי עקב כך. בשלב זה ניתן להוסיף ראיות לבקשה המוכיחות את אופיו המבחין ולו המועט ביחס למוצאים או השירותים או כי עקב השימוש בסימן הוא הפך למספיק מוכר בתחום הרלוונטי, באופן שהציבור מזהה את הסימן עם העסק, ולא כמוצר גרידא. דוגמא לכך היא הסימן "רב בריח", שהזכרתו מעלה את הקונוטציה לחברה המייצרת ומשווקת דלתות במקביל לכך שפירוש מילולי של הסימן מתאר מוצר המותקן בדלתות. משמעות שניה כזו, שנרכשת באמצעות שימוש בסימן בפועל, תאפשר את רישום הסימן.

מקרה גבול נוסף הוא הדמיון לסימנים אחרים מאותו תחום, או שהם מוכרים היטב אף אם הם מתחומים אחרים. מחלקת סימני המסחר לא תאפשר רישום של סימן אף אם אינו רשום בישראל, אם הוא מוכר היטב בישראל.

עקב ריבוי סימני מסחר רשומים, רצוי לבצע חיפוש מקדים של סימני מסחר זהים, או כאלו שרשם סימני המסחר עלול להחשיב כדומים מדיי לסימן המבוקש. איתור הסימנים הקיימים מאפשר לשנות את הסימן הרצוי לרישום טרם הגשת הבקשה, וכך להימנע מקונפליקט שעלול למנוע את רישום הסימן, או למצער להפוך אותו לחלש יותר עקב תנאים והגבלות שיחולו עליו.

 

לאחר סיום תהליך הבחינה מול רשם סימני המסחר, ומתן מענה לכל השגות בוחני סימני המסחר לרבות לעניין תנאים והגבלות על הסימן, תפורסם הבקשה בציבור. במשך שלושה חודשים ממועד הפרסום יוכל כל אדם מעוניין להגיש התנגדות לרישום הבקשה כסימן מסחר. אם לא תוגש התנגדות יירשם סימן מסחר, ואם תוגש התנגדות היא תנוהל כהליך משפטי בפני רשם סימני המסחר, בסדרי דין שנקבעו במיוחד לעניינים אלו. תוצאת התנגדות יכולה להיות דחיית ההתנגדות ורישום הבקשה כפי שקובלה, קבלת חלק מההתנגדות ורישום סימן המסחר בשינויים מחויבים, או קבלת ההתנגדות ואי רישום סימן מסחר לבקשה.

 

את בקשת סימן המסחר רצוי לערוך ולהגיש באמצעות עורך דין הבקיא בנושא ובעל ניסיון בהליכים מול רשם סימני המסחר כדי להכיר את שיקול הדעת המופעל בבחינת הבקשות. את הבקשה יש להגיש רק לאחר ביצוע חיפוש מקדים הן בפנקס סימני המסחר, והן במקומות אחרים, כגון רשם החברות ובאינטרנט בכלל, כדי להימנע ככל האפשר מקונפליקט עם סימן אחר שאולי צבר מוניטין והפך מוכר היטב אף מבלי שנרשם.

 

2.4.3. סימן מסחר בינלאומי

החל מיום 1/9/2010, בעלי סימן מסחר בחו"ל יכולים לרשום בישראל סימני מסחר עפ"י פרוטוקול מדריד. באופן זהה יכול ישראלי לרשום סימני מסחר במדינות אחרות, על בסיס בקשת סימן מסחר ישראלית, או סימן מסחר ישראלי, וזאת באופן ישיר, וללא הזדקקות לשירותיהם של עורכי דין גם בחו"ל. בפרוטוקול מדריד חברות יותר מ- 80 מדינות.

 

2.4.4. סימני מסחר - אמנות בינלאומיות

שתי אמנות בינלאומיות חשובות במיוחד לסימני מסחר. האחת הינה פרוטוקול מדריד לרישום סימני מסחר בינלאומיים, כאמור. השנייה הינה אמנת פריז, המאפשרת להגיש בקשות סימני מסחר בחו"ל על בסיס בקשה ישראלית (בקשת הבכורה), תוך שמירת התאריך של הבקשה הישראלית (תאריך הבכורה) גם לבקשות בחו"ל. תקופת הבכורה לסימני מסחר עפ"י אמנת פריז הינה שישה חודשים.

השימוש באמנות הללו יכול להיעשות במצטבר. דהיינו, הגשת בקשת סימן מסחר בינלאומית, על בסיס בקשת סימן מסחר ישראלית, תוך שמירת תאריך הבכורה. בטופס הבקשה להגשת סימן מסחר בינלאומית יש מקום מיוחד לציין את פרטי הבקשה מכוחה מבוקשת זכות הבכורה (Priority).

 

2.4.5. סימן מסחר ושם חברה או תאגיד

אחת מהטעויות הרווחות הינה כי רישום חברה או שותפות או תאגיד אחר בשם מסוים מייתר את הצורך לרשום סימן מסחר על אותו שם. לא כך הוא. אין בחוק החברות או בפקודת השותפויות הוראות המקנות לבעל החברה או השותפות למנוע מאחרים שימוש בשם. הוראות כאלו קיימות רק בפקודת סימני המסחר, ולחילופין בחוק עוולות מסחריות מכוח העוולה "גניבת עין". אחד התנאים המוקדמים לאכיפה באמצעות עוולת גניבת עין הוא הוכחת מוניטין, ורישום חברה או תאגיד אחר אינו מקנה מוניטין, אלא רק מהווה אינדיקציה אחת אפשרית מיני רבות לשימוש בשם. רק שימוש אינטנסיבי, בהיקף רחב, לאורך תקופה ארוכה יכול לבסס הוכחת מוניטין. סימן מסחר רשום, לעומת זאת, מאפשר לאכוף את סימן המסחר ולמנוע מאדם אחר שימוש בשם זהה או דומה מכח פקודת סימני המסחר אף ללא מוניטין כלל. במילים אחרות, רישום סימן מסחר מקנה את כוח האכיפה מעצם הרישום, אך לא רישום חברה.

   

2.4.6. סימני מסחר ושמות מתחם (Domain Names)

מאז פסק דין סלקום - ה"פ 10909/99 (מחוזי תל אביב- הש' י. זפט) סלקום ישראל בע"מ נגד אקוונט תקשורת מחשבים בע"מ – ישראל יישרה קו עם מדינות נוספות בעולם וכל שימוש או רישום של שם מתחם כפוף לדיני סימני המסחר. המשמעות הינה כי אין לעשות שימוש בשם מתחם שהוא זהה או דומה לסימן מסחר רשום בישראל. לפיכך, לפני כל רישום של שם מתחם יש לבצע בדיקת חופש לפעול (Freedom to Operate) באמצעות שם המתחם, ואם הבדיקה חיובית, רצוי אף לרשום סימן מסחר על שם המתחם אם אינו תיאורי (לא ניתן יהיה לרשום סימן מסחר "נוטריון" למשל, לאתר של נוטריון).

יתר על כן, באמצעות בוררי שמות מתחם של ICANN יכול כל בעל סימן מסחר רשום בעולם להגיש תביעה כנגד בעל שם מתחם זהה או דומה שעושה בו שימוש בחוסר תום לב (כגון הטיית לקוחות לטובתו מאתרו של בעל הסימן הרשום), ולבקש להעביר את שם המתחם לשמו. כך, לרישום סימן מסחר יש תפקיד התקפי כנגד שמות מתחם מתחרים, אולם גם תפקיד הגנתי כדי להוכיח תום לב אם גם השימוש בסימן נעשה לצורך עסקי. לעניין זה רצוי שסימן מסחר שמשמש כ"עוגן" לשם מתחם יירשם בקהילה האירופאית הפונה למגוון של שפות.

 

  1. יצוא מקביל – המותר, האסור, והרצוי.

כאשר פונים לפעילות יצוא מוצרים לחו"ל, בין יתר הבדיקות שיש לבצע במסגרת ההיערכות לכך, יש לבחון את היבטי הקניין הרוחני המעורבים.

על יצרן או מפתח של מוצר לבחון אם המוצר המיועד ליצוא אינו מוגן באמצעות פטנט או מדגם במדינות היעד, שכן אם כך הדבר הוא עלול למצוא את מוצריו מעוכבים במכס או מנועים ממכירה בבית המשפט המקומי. אם המוצרים כבר שווקו ונמכרו הוא עלול להידרש לאסוף את המוצרים מהשוק, ואם הדבר בלתי אפשרי עוד, לשלם פיצויים לבעל הפטנט או המדגם.

באותו אופן יש לבצע בדיקה של סימני מסחר לגבי שם החברה המייצאת, או לגבי מיתוג המוצרים או השירותים בהם היא תפעל במדינות היצוא, קרי האם כבר רשום סימן מסחר זהה או דומה המונע פעילות שיווקית עם אותו שם או לוגו של היצואן.

על יצואן שאינו היצרן לבצע בדיקה נוספת, והיא כי המוצרים אותם הוא מייצא הם מקוריים.

כך למשל, ישראלי המתעתד לבצע פעילות בינלאומית שהינה רכישה של מוצר בסין ומכירתו באנגליה, צריך לבדוק אם המוצר מקורי, וכן אם שם המוצר אינו רשום כבר כסימן מסחר באנגליה או בקהילה האירופאית, וכן לקבל התחייבות מהיצרן (לרבות התחייבות לשיפוי וערבויות מספקות ליכולת לשלם את השיפוי), או לבצע בדיקה בעצמו, כי אין מניעה משפטית לשווק ולמכור את המוצר באנגליה. 

 

  1. חיקויים, זיופים, העתקות, הפרות – הליכים משפטיים בבית המשפט, במכס, ואצל רשמי הפטנטים, המדגמים, וסימני המסחר.

במקרים של תחרות בין זכות קניין רוחני רשומה (או אף בקשה לרישומה), לשימוש בזכות הנחשדת כמפרה או כחיקוי, או כזיוף, או כהעתקה, עומדת לבעל הזכות האפשרות לפעול בהליכים מגוונים למימוש זכויותיו, בשלוש זירות, בארץ או בחו"ל: (1) במכס, (2) בבית המשפט, ו- (3) ברשות הפטנטים.

 

אכיפה באמצעות רשויות המכס:

כאשר יש חשד כי מוצר שעומד להיכנס למדינת היעד מפר זכות קניין רוחני, יש למכסים במדינות השונות רשות לפעול באופן עצמאי ולמנוע את כניסת המוצרים המפרים למדינתם. הם אף חייבים לעשות כן במקרים בהם הם מקבלים הודעה מבעל זכויות הקניין הרוחני על הפרה צפויה, בכפוף לחובתם לוודא כי ההליך אינו הליך סרק או שמטרתו היא הכשלת מתחרה בחוסר תום לב. 

 

אכיפה באמצעות בתי המשפט:

באמצעות בתי המשפט במדינות השונות ניתן לקבל סעדים ייחודיים במסגרת התביעות האוכפות קניין רוחני,  ובכלל זה צווי מניעה זמניים (עד סיום הבירור של תביעה בעניין) המיושמים מידית נגד שיווק, מכירה, הצעה למכירה, שימוש, או החזקה של מוצרים המפרים זכויות קניין רוחני. יחד עם צו המניעה ניתן לקבל לעיתים צווי חיפוש של מלאי מוצרים מפרים ואף לתפוס אותם ולהחזיק בהם עד סיום בירור התובענה. אמצעים אלו הם רבי עצמה באשר הם מונעים את הפעילות בשטח עם המוצרים המפרים, במקביל לבירור התביעה, וזאת תוך זמן קצר ביותר שנועד למנוע נזק מצטבר לבעל זכויות הקניין הרוחני, שמצידו חובה עליו לפעול במהירות, שכן אחרת לא יקבל את הצו המבוקש.

 

הליכי משפט אצל רשות הפטנטים:

בהליכים אצל רשויות הבחינה של פטנטים, מדגמים וסימני מסחר ניתן לנקוט בישראל בהליכים באחד או יותר משלבי הרישום של זכות הקניין הרוחני הרלוונטית. (1) השלב הראשון, הרלוונטי במיוחד לסימני מסחר, הינו שלב בחינת הבקשה: ישנם מקרים בהם עסקים מתחרים זה בזה עם שמות זהים או דומים, ינסו להקדים ולרשום סימן מסחר לפני המתחרה השני, כדי להוציא נגדו צו מניעה בבית המשפט על בסיס הסימן הרשום. לעיתים יכול מפיץ לרשום סימן מסחר על שמו "השייך" לבעלים האמיתי, וכשדבר זה מתגלה גם הבעלים האמיתי מגיש בקשה לכך. אם מתברר כי שני המתחרים, או היצרן והמפיץ, או כל בעלי בקשות אחרים, הגישו בקשות סימני מסחר דומות לפני קיבול הבקשה ע"י מחלקת סימני המסחר, ייפתח הליך "בקשות מתחרות" בפני רשם סימני המסחר מכוח סעיף 29 לפקודת סימני המסחר, שבו יתבקשו הצדדים להגיע להסכמה מי מהסימנים ממשיך, ובהעדר הסכמה, יכריע בכך רשם סימני המסחר עפ"י כתבי טענות, ראיות וסיכומים, ככל הליך משפטי. (2) השלב השני, הרלוונטי לפטנטים וסימני מסחר, הינו לאחר שהסתיימה בחינת הבקשה, והסימן או הפטנט, לפי העניין, קובל ופורסם להתנגדויות בציבור. לכל אדם מעוניין בציבור יש תקופה של שלושה חודשים במהלכה הוא זכאי לפתוח בהליך התנגדות לבקשה, שיתברר בפני רשם הפטנטים. נטל ההוכחה בהליכים אלו מוטל על כתפי מבקש זכות הקניין הרוחני להראות כי הוא זכאי לה. (3) השלב השלישי, הרלוונטי לפטנטים, לסימני מסחר ולמדגמים (שבישראל מפורסמים רק שנתיים לאחר הרישום בפועל), הינו בקשה לביטול או מחיקה של הזכות הרשומה. נטל ההוכחה בהליכים אלו מוטל על כתפי מבקש הביטול, להראות כי בעל זכות הקניין הרוחני איננו זכאי, או מלכתחילה לא היה זכאי, כי זכות הקניין הרוחני תירשם על שמו.

במדינות שונות יכול שיתקיימו הליכים אלו באופן אחר במקצת, לגבי מגוון אחר של הליכים, כגון הליכים לבחינה מחדש, אולם העיקרון זהה – בחינה ע"י רשות הפטנטים למי יש זכאות לרכוש קניין בזכות הרלוונטית.

 

הכותב, עו"ד יריב קדם – קניין רוחני, טכנולוגיה, מיחשוב, אינטרנט, משפט מסחרי, מסחר בינלאומי

טעינה

אירוע השבוע