כללי
כאשר המטען מובל בתנאים של חכירת ספינה שלמה ולא על יסוד מטען בודד הנמסר לחברת ספנות אשר מקיימת שירות סדיר בין נמל היצוא לנמל היעד - יקבע חוזה החכירה את תנאי חוזה ההובלה ובעניין זה אין שום הגבלות על תנאי חוזה זה משום שיש להניח שהסכמי חכירה נחתמים אך ורק בין מומחים המכירים היטב את הנושא והמודעים לסיכונים שנטלו על עצמם. מאידך גיסא כאשר מדובר בשיגור מטען בודד שונה המצב לחלוטין ובמקרה כזה נתונים בד"כ שולח המטען והמקבל לחסדי חברת הספנות שתקבע את תנאי ההובלה אשר מודפסים על גב טופס סטנדרטי הידוע בשם שטר מטען ימי (B/L - Bill of Lading).
שטר המטען משמש לשלוש מטרות שונות (פירוט להלן) שאחת מהן היא עדות לתנאי חוזה ההובלה שבין הצדדים. כדי להגן על צבור היצואנים והיבואנים בתנאים אלה חוקקו רוב מדינות העולם תחיקה אשר הגבילה במידת מה את חופש ההתקשרות של חברת הספנות לגבי תנאי חוזה ההובלה הימית. תחיקה זו מבוססת על אמנות בינלאומיות שונות שהראשונה בהן היא משנת 1924 והידוע כ-"כללי האג".
עד היום הצטרפו לכללי האג כ50- מדינות. בישראל אושרה האמנה על ידי בריטניה ב2.12.30- וע"י מדינת ישראל בספטמבר 1959. במרוצת השנים הרגיש צבור המשתמשים בהובלה ימית במספר ליקויים ב"כללי האג" אשר דרשו שינו אולם היתה רתיעה מניסוח חדש ועל כן הוחלט להכניס את התיקונים המוצעים בפרטיכל שישמש כתוספת לכללי "אמנת האג". בשנת 1963 התכנסה ועידה בינלאומית לענייני ימאות בשטוקהולם וכתוצאה מדיוני ועדה זו נחתם ב1968- הפרטיכל של בריסל המתקן ומשנה הוראות לא מעטות של "אמנת האג". הועידה בשטוקהולם החליטה שאת הפרטיכל יש לחתום בויזבי בירתו של האי השוודי בגוטלנד בים הבלטי. מקום זה הוא נמל עתיק יומין שהחל מהמאה ה13- היה מרכז למסחר ימי ואשר הוציא חוקים ימיים משלו. כתוצאה מכך ידועים כללים אלה כ"כללי האג ויסבי". עד מרץ 1977 הצטרפו לאמנה זו 10 מדינות ועל כן ביוני 1977 נכנסה האמנה לתוקף לגבי בריטניה, צרפת, דנמרק, נורבגיה, שבדיה, אקוואדור, לבנון סינגפור וסוריה. מדינות אחרות (כגון גרמניה, ארגנטינה, פינלנד ועוד) אימצו כללים אלה לתוך מערכת המשפט שלהן אולם עדיין מדינות רבות לא הפכו את תיקוני האג ויסבי לחלק מהחוק החל על הובלת סחורות בים.
תכונותיו של שטר המטען
תכונותיו של שטר המטען הן:
|
א.
|
שטר המטען הינו קבלה הניתנת על ידי סוכן חברת הספנות עבור הטובין שהוטענו על אניה.
|
|
ב.
|
שטר המטען הינו תעודת בעלות.
|
|
ג.
|
שטר המטען הינו ראיה לתנאי ההסכם.
|
קבלה הניתנת על ידי סוכן חברת הספנות עבור הטובין שהוטענו על אניה.
סוכנה של חברת הספנות מאשר כי קיבל לרשותו את הטובין. מאחר ושטר המטען נחתם על ידי סוכן האניה (רב החובל או כל אדם אחר שבסמכותו לחתום על שטר המטען) הרי שההנחה היא שלחותם מידע מדויק בכל הקשור לאותו מטען וכמו"כ ידועה לו כמותם ומצבם של המטענים - שכן אחרת לא היה חותם על השטר. יש לציין שהחוק רואה בשטר המטען אישור בלבד לגבי קבלת המטען, אישור שאינו מהווה ראיה חותכת בקשר לכתוב בשטר המטען אלא ראיה לכאורה שאכן הכמות שאמורה היתה להישלח אמנם נשלחה.
כאשר יצואן מצהיר הצהרה לגבי כמות הטובין ע"ג שטר המטען ולסוכן חברת הספנות אין אפשרות לבדוק את אמיתות ההצהרה, יכול סוכן האנייה להדגיש על גבי שטר המטען שהכמות שהוכחה אינה ידועה ואז, שטר המטען אינו מהווה הוכחה לגבי כמות המטען שהועמסה.
תעודת בעלות
המחזיק בשטר המטען באופן חוקי נחשב לבעלים החוקיים של המטען ולמעשה המחזיק בשטר המטען כאילו החזיק המטען עצמו - כך יכול המחזיק בשטר המטען למכור אותו לגוף זר ובכך להעביר את הבעלות לגוף זה.
ראיה לתנאי ההסכם
שטר המטען הימי הוא איננו חוזה ההובלה אלא רק ראיה לתנאיו. ההסכם עצמו נעשה לפני שסוכן האנייה הטביע את חתימתו על גבי שטר המטען.
הסכם נעשה בנקודת זמן מסוימת כאשר הצעתו של המוכר (במקרה שלפנינו: בעל האנייה המוכר את שרותיו) מתקבלת על ידי הקונה (היצואן או היבואן ) אשר רוכשים את שרותיו של בעל האנייה, דהיינו חייבים להיות שני אלמנטים: אלמנט ההצעה ואלמנט הקבלה. כאשר יצואן עומד לייצא את מטענו (או יבואן לעשות יבוא) טבעי שיבואו במשא ומתן עם מספר חברות ספנות (בעלי אניות) ומהם יקבל הצעות שונות. כאשר התנאים והמחיר של אחת מההצעות מתאים לדרישותיו הוא מקבלה, אזי ההסכם למעשה בוצע. למעשה לא לבעל האנייה ולא ליצואן/יבואן יש מסמכים כלשהם המתארים את ההסכם לפרטיו. היצואן יקבל את שטר המטען רק לאחר שהמטען הוטען על האנייה ועקב כך, שטר המטען מהווה ראיה לתנאי ההסכם, בלבד.
סוגי שטרי מטען
מקובל להבחין בין סוגים שונים של שטרי מטען ימיים כגון שטרי מטען נקיים (Clean) או פגומים (Foul) , שטרי מטען המעידים על הפלגה(Shipped) או המאשרים קבלת מטען (Received for Shipment), שטרי מטען ישירים (Direct) ושטרי מטען המכסים שטעון (Through).
לסוג שטר המטען חשיבות רבה שכן יש סוגים של שטרי מטען אשר אינם עונים על דרישות תנאי מכר מסוימים. כאשר, לדוגמא, שטר המטען איננו מעיד על הטענה בפועל על הספינה (אלא רק מאשר קבלת המטען על החוף ) או כאשר שטר המטען מעיד שמצבו הנראה לעין של המטען כפי שהתקבל להטענה הוא פגום או מקולקל או כאשר שטר המטען כולל תאור משקל שאינו מתאים למשקל שנמכר הרי יוכל מי שרכש את המטען או לעיתים הבנק שהוא מינה כסוכן לתשלום )כאשר התשלום נעשה בתנאי אשראי דוקומנטרי) לסרב לקבל את שטר המטען בטענה שהוא כולל הסתייגות המעוררת ספק לגבי ביצוע חוזה המכר המוסכם בין הצדדים. מסיבה זו חשוב ביותר ליצואן להבטיח ששטר המטען יתאים בתיאוריו במאת האחוזים לתיאור המפורט של הטובין שנמכרו במסגרת חוזה המכר שלו עם הלקוח. זו גם אחת הסיבות לכך שסוגים שונים של שטרי מטען מפורטים בכללים ונהלים האחידים לאשראים דוקומנטריים.
כעיקרון, קיימים שלושה סוגים של שטרי מטען ימיים. הסוגים הם לפי אופי השירות המבוקש:
א. שטר מטען ימי רגיל
זהו שטר מטען אשר מוצא כאשר הובלת המטען נעשית מנמל לנמל (Pier to Pier). שטר מטען זה ידוע באחד מהשמות הבאים:
|
- Marine B/L
|
|
|
- Sea B/L
|
|
|
- Ocean B/L
|
|
ב. שטר מטען להובלה בשטעון
שטר מטען זה הידוע כ- Through B/L נמצא בשימוש, כאשר לא פועל קו הפלגה ישיר בין נמל המוצא לנמל היעד של הטובין ויש צורך בשטעון הטובין (Transshipment) בנמל ביניים.
ג. שטר מטען להובלה משולבת
שטר מטען זה אשר מנופק (כמו שני הסוגים לעיל), על ידי חברת הספנות ידוע באחד מהשמות הבאים:
|
- Combined Transport B/L
|
|
|
- Multimodal Transport B/L
|
|
במסגרת שירות ההובלה המשולבת, מציעה חברת הספנות הובלה מדלת השוגר לדלת הנשגר. הובלה זו משולבת בתוכה הובלה יבשתית וימית ובמסגרתה מסוגלות חברות הספנות להציע מספר שירותים כמו:
|
- Pier to House
|
|
|
- House to Pier
|
|
|
- House to House
|
|
בנוסף לשלושת הסוגים הנ"ל קיימים גם שטרי מטען ימיים שמונפקים על ידי משלחים בינלאומיים. שטרי מטען אלה הם בד"כ שטרי מטען להובלה משולבת אשר דומים בתכונותיהם לשטרי המטען להובלה משולבת אשר מונפקים על ידי חברות הספנות.